Saturday, January 21, 2017

אין לוקין על לאו שבכללות

בבא מציעא 
סוף פרק תשיעי

בסוף הפרק לומדים על לאו שבכללות, ואביי סובר שאין לוקין, ונראה לי שאביי לשיטתו שיש שתי סקאלות, והכלל אינו יכול להימדד באותו דין של הפרטים,

מתני’
החובל את הריחים עובר משום לא תעשה וחייב משום שני כלים
שנאמר {דברים כד-ו} לא יחבול ריחים ורכב

ולא ריחים ורכב בלבד אמרו
אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש
שנאמר כי נפש הוא חובל:

גמ’
אמר רב הונא
חבל ריחים לוקה שתים משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל
ריחים ורכב לוקה שלש משום ריחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל
ורב יהודה אמר
חבל ריחים לוקה אחת
ורכב לוקה אחת
ריחים ורכב לוקה שתים
כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא
(דף קטו – ב)

לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי
דאמר רבא
אכל נא לוקה שתים משום נא ומשום {שמות יב-ט} כי אם צלי אש
מבושל לוקה שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי אש
נא ומבושל לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום לא תאכלנו כי אם צלי אש
אביי אמר
אין לוקין על לאו שבכללות
לימא אביי דאמר כרב יהודה ורבא דאמר כרב הונא
אמר לך רבא
אנא דאמרי אפילו כרב יהודה
עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לא משמע ריחים ורכב
הלכך לשאר דברים הוא דאתא
אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ש''מ ללאו
ואביי אמר לך
אנא דאמרי אפילו לרב הונא
ע''כ לא קאמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל
דף קטז - א
יתירא הוא כיון דיתירא הוא שדייה אריחים ורכב
אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירא הוא
דמבעי ליה לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו {שמות יב-ט} בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא

תניא כוותיה דרב יהודה
חבל זוג של ספרים וצמד של פרות חייב שתים
זה בעצמו וזה בעצמו אינו חייב אלא אחת
ותניא אידך
חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת
ת''ל {דברים כד-ו} לא יחבול ריחים ורכב
מה ריחים ורכב שהן מיוחדין שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו
אף כל דברים שהן שני כלים מיוחדים ועושין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו

ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה
אתא לקמיה דאביי א''ל
זיל אהדריה דהוי ליה כלי שעושים בו אוכל נפש ותא קום בדינא עלה
רבא אמר
לא צריך למיקם בדינא עלה ויכול לטעון עד כדי דמיהן
ואביי לית ליה ההיא סברא
מאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא
ואתא מרא דחושלא ותפס להו וקא טעין טובא
ואמר אבוה דשמואל
יכול לטעון עד כדי דמיהן
התם לאו מידי דעבדא לאושולי ולאוגורי הוא
הכא מידי דעביד לאושולי ולאוגורי

הוא דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן 

No comments:

Post a Comment