מעבר פזה, דוגמאות: דרגות במפה סימנטי -- מסכת גיטין

בעולם התורה:

1. הרזולוציה, מוגדרת על ידי היחס בין מספר הפסוקים ומספר המושגים

2. המדד מוגדר על ידי מספר הפירושים (שהוא ביחס הפוך לכמות האינפורמציה)

3. הקישוריות (מקומי ומרחבי) מוגדרת על ידי הלימוד

ככל שיש פחות פסוקים, הרזולוציה נמוך יותר (ראיה מרחוק) ויותר קשה לחלק בין קבוצות שונות, כמות האינפורמציה נמוכה, וכמות הפירושים גבוהה.

ככל שהרזולוציה גדל, יותר פסוקים מתווספים, הרשת המרחבית גדלה, ומכריחה חיבור מקומי של הפריטים (המושגים) כלומר היכולת להשתמש במשאב הדליל (מרחב המושגים)

המרחב הדליל המצומצם הוא ההגדרה המצומצמת הביטוי הדחוס של המושג, כיוון שאני רוצה שיהיה לי כמה שיותר מושגים עם כמות אינפורמציה גבוהה בכל מושג ובכך למעט במספר הפירושים

ככל שיש יותר חיבורים בין הפרטים, הפסוקים, יש יותר לחץ על המרחב המצומצם של מושגים משום שיותר פריטים שרוצים להשתמש באותה מרחב,פסוקים המחוברים זה בזה.  

ככל שיש יותר חיבורים, יש יותר לחץ על המרחב המושגי.  שהרי יש מספר קבוע של מושגים (רצוי מעט), וכל הפסוקים עם כל החיבורים ועם כמות האינפורמציה שנוצרה מהחיבורים מתכנסים למושגים ברורים, כלומר אין הרבה פירושים.

עכשיו, צריך להבדיל בין מערכת סגורה עם מספר פריטים מוגבל למערכת פתוחה. 

כאשר במדע חוקרים וגדל מספר הסעיפים שלה כנראה המערכת פתוחה. עדיין לא נקבע מספר הפריטים שלה. 

אבל אם קובעים את מפר הפריטים אז ככל שחוקרים את היחס בין הפריטים קטן מספר הפירושים 

עיקר הנושא מעבר פזה.  כדי להגדיר את התכנים של מעבר פזה אני טוען צריך לאפיין שלושה מרכבים של המערכת.

הראשון היא הרזולוציה.  לדוגמא במיפוי סמנטי יש דרגות של רזולוציה.   נניח בדרגה הגבוהה אם רזולוציה הכי נמוכה יש רק שתי מושגים, אמת ושקר.  ואז בהגדלת רזולוציה יורדים דרגה ופתאום יש שישה מושגים, נניח ספר, כריתות, יציאה, ביאה, בית, ידה.  וכן הלאה. כל דרגה של המיפוי הסמנטי היא מעבר פזה לדרגה אחרת.

בהינתן דרגה ברזולוציה קבועה אנחנו יכולים להגדיר משאב משותף לכל הפריטים בדרגה. המשאב המשותף במיפוי הסמנטי היא אולי כמות המושגים.  עכשיו במערכת סגורה של פרשת גיטין בכי תצא יש נניח עשרים מילים. ובו נניח אנחנו בדרגה של המיפוי שרק נאפשר לעצמנו שלושה מושגים.  אז צריך לדחוס את העשרים מילים לתוך שלושה מושגים. 

אם אין קשר בין המילים אז אפשר לבחור מתוך הרבה מושגים בצורה כמעט אקראית.  למשל גיטין יש לה מושג של איגרת אהבה.  שהרי גם איגרת אהבה קשור לאישה. והמילה אישה מופיע בפרשת כי תצא.  אבל ככל שנקשר בין המילים הקבועים בתוך הפרשה וכבר המילה אישה לא תופיע בבדידות אלא כחלק מהניב כי יקח איש אישה. כבר לא נוכל להעמיד את המושג איגרת אהבה בתוך מרחב המושגי בדרגה המצומצת שקבענו. 

אז כמות המחלוקות תלוי בכמות האינפורמציה. שהרי ככל שנקשר יותר את המילים במערכת הסגורה של פרשת כי תצא המרחב של המושגים הנעמדים בדרגה של המיפוי שלנו יותר מצומצמת ומוגדרת ופחות ניתן לפירושים שונים. 

אבל בכל זאת נשארנו עם שלושת המושגים בדרגה הזאת. ואולי המושגים שנשארנו איתם הם לשמה. קיום שטר. ומסירה.  ובזה באו חכמנו וקבעו שפה בתלמוד הבבלי להעביר לנו את שלושת המושגים האלו.  המחלוקת בין רבה לרבא ושיטת רבי יוחנן הם שפה של הדרגה הזאת. 

ללא מעבר פזה אין לי דרך לראות את הדרגה ברזולוציה קבועה. אלא אני רואה בלבול אחת גדול של דרגות סמנטיות.  אני שומע אמת , שקר , איגרת אהבה, לשמה, ידה,וביתה.  כל המושגים האלו  בבלבול לא מאפשרים לי לראות תופעה משמעותית.

היסוד הוא הפרדה שהרמב״ם עושה בפרק ב׳ בין עולם של אמת ושקר לבין עולם של טוב ורע.   להבנתי אין יכולת כפיה בעולם של אמת ושקר אבל יש כפיה בעולם של טוב ורע.  

כאשר אני רואה מילה נפרדת ממילה אחרת. זה ביטוי לאמת. אין מקום לחלוק וגם אין מקום לכפות. כך התורה כתובה (בהנחה שאנחנו אחרי חלוקה של משפחת אשר).  מה פירוש המילה זה כבר מצריך שיפוט וכפיה. 

הטענה שלי היא שיש מרחב של אמת ושקר המוגדר בצורה אישי.  האמת שאני רואה.  אין מקום לחלוק ולהגיד שזה לא אמת.  אבל יש מקום לא לרואת אותה. 

לדוגמא בפרק ראשון של מסכת גיטין, ישורון רואה שלושה מילים בגט, עזיבה, גירושין וגט. אני הדל לא ראיתי אותם מילים.  וגם לא ראיתי את שלושת השיטות בסוף המסכת שהוא כן ראה.  אין מקום לחלק על אמת זו.  אנחנו שנינו ראינו מחלוקת רבה ורבא.  מה הקשר בין האמיתיות האלו? כל אחד בונה קשרים לפי אישיותו. מה משמעות הדבר?  זה כבר שאלה שיפוטי. אני עושה קפיצה שיפוטית ואומר שאין האיש יכול להוציא את האישה מביתו.  זה לא נראה לי משפט של אמת ושקר. אלא שיפוט שלי שעולה מתוך כל החיבורים. 

אם אני פורס את כל החיבורים שלי ואני מספר את כל הסיפור שלי כל האמת שאני רואה. ובא ישורון ופורס את האמת שלו. שנינו יכולים לראות סיפור מלא יותר ולהשתכנע שהשיפוט שלי טוב או רע. 

כוח השכנוע יכול להיות כפייתי אם הסיפור שלנו דליל או יכול לצמוח מעליה אם הסיפור מלא וגדוש אמת.