בחירת כפיה

בחירה היא לתת משמעות, לבנות מערכת חדשה, ולקשר בין עולם העליון לעולם התחתון, בין הצורה העליונה לבין הצורה התחתונה.  בחירה חופשית, ובריאה חדשה, אבל פרטית.

כיצד ניתן לשכנע את הציבור בפירוש הפרטי שנתתי?

אם נתבונן באיור, נראה התחייסות לתת צורות, וקישורים בין התת צורות.  נכון לאמר שקיים רצף של דרגות של בחירה חופשית.  והטענה היא שככל שקיימת יותר קשרים, יותר קל לשכנע אחרים בפירוש הפרטי, ולקדם את המילה החדשה לתוך המילון הציבורי. 

בדרגה הנמוכה ביותר אין בחירה והאדם נכפה ומחויב לפועל ללא בחירה. 

ובדרגה הגבוה יש בחירה אבל אין הבחירה במעשה ופעולה.  שהרי כפי שהוסבר האנרגיה שנוצר על ידי ריבוי הקשרים שיוצר אינפורמציה היא מורידה מכלל האפשריות לפירושים.  עד כדי אפשרות יחידה. ולכן אין מרחב פעולה. יש רק אפשרות אחת לפועל. ואין בחירה בפעולה.  

אולם כדי להגיע לנקודה הזאת האדם בחר ליצור קשרים. בחירה חופשית לגמרי.  

מרחק בין עולמות

כיצד ניתן להגדיר מדד מרחק בין עולם העליון לעולם התחתון?

אמברטו אקו פיתח רעיון של יחס הפוך בין משמעות לבין אינפורמציה.  ככל שיש יותר אינפורמציה היכולת הפירושית יורד, ודומה אבל הפוך, מערכת ללא אינפורמציה ניתן לאין סוף פירושים.

באיור המוצגת, יש יחס בין ציורים האבסטרקטי מצד ימין, שכמעט ולא כולל אינפורמציה אלא משטח לבן שניתן לקדד בכמות מזערית של נתונים, לבין הציורים המופיעים בקשת לכיוון שמאל.  כל ציור מימין לשמאל מכיל כמות עולה של אינפורמציה.  ככל שיש יותר נתונים ויותר אינפורמציה התמונות מתבהרות במובן מסוים, הם כבר לא ניתנים לפירושים שונים.   ובמובן אחר, התמונה לא מתבהרה אלא מתבררת, שהרי בהירות התמונה תלויה במשמעות שהמביט נותן בה.  אף על פי שצורה נראת לי בהירה, והיא חד משמעי, הבנה זו תלוי בידע שלי ובצורות הנמצאות בתוכי.

אבל התבררות הצורות היא דבר שאפשר למדוד ללא קשר למביט.  בתוך הצורה עצמה ניתן להבחין בתת צורות, למשל הצורה השניה מצד שמאל מובנת מתת צורות של אישה, כסא, חול... בהירות הצורה הכוללת מתאפשרת על בסיס התבררות התת צורות.  היכולת שלי לתת משמעות על ידי קישור בין הצורה הכוללת לבין צורה בשפה שלי נשענת על היכולת שלי לקשר בין תת הצורות לבין עצמם.

שני עולמות

אפשר להתבונן בציור של סוסיר ולראות דבר מפליא.

אם נצטט מויקיפידיה: פרדינן דה סוסיר (1857–1913), ממייסדי הבלשנות המודרנית, יצר, בערך באותו זמן כמו פירס, תחום מחקר שקרא לו "סמיולוגיה". סוסיר ביסס מושג של הסימן כבנוי משני אלמנטים, מסמן ומסומן וקבע ששני אלו מקיימים ביניהם קשר שרירותי. 

הקשר בין המסמן (מודגם בחלק העליון) למסומן (מודגם בחלק התחתון) היא הקשר בין שני ׳צורות׳. פועלת הקישור יוצרת משמעות.

הגדרת משמעות כתוצר של פועלת קישור מסביר כיצד משמעות פרטית נבנת.  האדם הראשון, הפרטי, שקישר בין ה׳ציור׳ של עץ לבין המילה ׳עץ׳, קישר בין שתי צורות.  כל צורה לעצמה אין בה משמעות, אבל אחרי הקישור התמונה הכוללת יש בה משמעות.  יצירת המשמעות היא הפעולה הראשונה בהגדרת שפה.  המילה ׳עץ׳ הוגדרה, ויש לה משמעות, והיא מיוחסת ל׳ציור׳ העליון.

אפשר כעת להשתמש במילה החדשה בתוך השפה הפרטית של האדם הראשון הפרטי.  אבל כדי שהשפה תוכל לשמש את האדם הראשון לתקשורת/מערכת יחסים עם אנשים אחרים בציבור, המילה צריך להימצא בתוך מילון כללי וציבורי ולא פרטי.

כיצד עוברת המילה מהמילון הפרטי לציבורי?

אבל לפני שעונים לשאלה הזאת אני רוצה להתמקד על שאלה אחרת, שיושב בשורש הדיון.

מה המרחק בין הצורה העליונה לבין הצורה התחתונה?

שאלה זו נשמעת בלתי הגיונית, כיצד אפשר למדוד מרחק בין צורה העליונה לתחתונה?

שמים וארץ

השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם

גבול שם בהם לבל יעברון. יקוו המים למקום אחד. קו. 

האמונה הראשונה בחיות האדם היא קדם אמירה. והיא קיום השנים.  הפרדה מוחלטת בין האחד לשני. 

שמים לה׳ וארץ לאדם. יש מקום לאדם ויש מקום שאינו לאדם.  

לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה.  

האדם המת אינו יכול להלל.  האדם שאינו מקבל את החילוק ותיחום עולמות אינו חי. והאדם שמקבל את השנים אבל רואה בהם דמיון הוא בגדר יורדי דומה ודומה למת. 

חיות. 

בעולם המעשה השמים משפיעים לארץ.  אבל בעולם הבריאה אין אפשרות לחבר ביניהם. והכללים המגדירים את השמים אינם תקפים בארץ. 

אפשר שהשמים מוגדרים בשפה מוסרית והארץ בשפה סיבתית. יותר נראה לי שהשמים בעולם הבריאה היא מקום לבריאת אנרגיה והארץ מקבלת השראה מהאנרגיה החדשה הנברא. אבל אין הבריאה עצמה יורדת לארץ. שאין חיבור בין שמים לארץ כלל. 

עוד נראה לי שהאדם יכול לברוא אנרגיה חדשה בעולם הבריאה אבל אין מקום לברוא יש מאין בארץ.  או אפילו בשמים של עולם המעשה. 

הארץ של עולם הבריאה היא כוללת את השמים והארץ של עולם המעשה.